החלטה בתיק ע"מ 1986/10

1.       המשיבים הנ"ל הואשמו בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, וגניבה על ידי התפרצות. זאת בגין כך שלכאורה ביום 9.6.10 נכנסו לישוב נווה דניאל שבגוש עציון, המוכרז כשטח צבאי סגור, ושם פרצו לבית וגנבו תכשיטים ומספר מכשירים אלקטרוניים - I-POD , MP4 , מצלמה דיגיטלית, מחשב נייד וטלפון נייד.         

2.       השופט קמא החליט לשחרר את המשיבים (בתנאים), כיוון שלטעמו על אף שקיימות ראיות לכאורה, אין הן ברף המצדיק מעצר עד תום ההליכים. הרקע לכך הוא חזרת העד המפליל מן ההפללה, העובדה כי לא נבדקו אפשרויות אליבי של המשיבים, ולא נמצאו חיזוקים להפללה שיש בהם לקשור את המשיבים לעניין.     

3.       על ההחלטה קמא הוגש ערר התביעה. התובע טען כי הראיות לכאורה הינן מוצקות ומספקות. המשיבים הופללו על ידי שותפם למעשים - מחמד גאדאללה. הוא מסר את ההפללה בפני מדובב בתא המעצר. בחקירה במשטרה הודה השותף גאדאללה כי מסר למדובב הפללה, אך טען כי מדובר בשקר. ההפללה מחוזקת על ידי הפרטים המוכמנים אשר בה - פריטי הרכוש שנגנבו - המתאימים למציאות. החיזוק הנדרש בפקודת הראיות לעדות של שותף הינו חיזוק מסוג של תמיכה במהימנות, העלאת המהימנות של העדות. אין צורך שהחיזוק יתייחס דווקא למשיבים, אלא הוא צריך להתייחס לעדות. בכל מקרה בשלב הדיוני של מעצר עד תום ההליכים אין כלל צורך בתוספת ראייתית.         
באשר לעילת המעצר, השופט קמא עצר את השותף, כלומר הכיר בעילת המעצר. מדובר בפריצה באישון לילה לבית מגורים, אשר נמצא בישוב ישראלי ביהודה ושומרון. קיים פוטנציאל לאירוע אלים. הנושא הוכר גם בפסיקת העליון (בש"פ 45/10). בנוסף יש כאן כניסה ללא היתר לשטח צבאי סגור, אשר מהווה עילת מעצר כאשר מצטרפות אליה עבירות אחרות.

4.       הסניגורים טענו כי חילופי הדברים בין המפליל למדובב הוקלטו, אך ההקלטה אינה ברורה, ולכן לא ניתן להסתמך על כך. העדות של המדובב היא עדות שמיעה. בכל מקרה הפללה של שותף חייבת בחיזוק, ואם קיים כאן חיזוק - אין הוא מתייחס למשיבים. טרם הגשת כתב האישום כבר התקבלה החלטה לשחרר את המשיבים על ידי המשנה לנשיא ביהמ"ש לערעורים, והוא כתב שם (ע"מ 1933+1934/10) במפורש כי "המשיבים בעלי עבר נקי, אשר לכל היותר מיוחסות להם שתיים או שלוש עבירות של התפרצות או גניבה מיישובים ישראליים באיזור ...... בהעדר נסיבות ייחודיות, כגון עבר מכביד, היקף מעשים חריג, או תחכום מיוחד, ספק בעיני אם קיים בסיס משמעותי לכוונת התביעה לבקש מעצר עד תום ההליכים". בסופו של דבר יוחסה למשיבים עבירה אחת בלבד של גניבה על ידי התפרצות, ועל כן אין כאן מסוכנות בכלל.           

5.       לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר הראיות, סברתי כי השופט קמא לא טעה בתוצאה אליה הגיע, בעיקרם של דברים. אולם לתוצאה זו הגעתי דרך עילת המעצר, ולא דרך הראיות. על כן הנני נמנע מלהכריע לגבי משקל הראיות.            

6.       בבש"פ 5571 ,5431/98 - רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל  נקבע כי:               
"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה".    

7.       במקרה שלפנינו המתלונן מר יוסף שנקמן מוסר בעדותו במשטרה כי כאשר התעוררו בני הבית בבוקר, הם לא מצאו מספר פריטים (דהיינו בעת שהתבצעה הגניבה כלל לא הבחינו בכך). עוד מסר כי אינו יודע אם הדלת המוליכה לגינה הייתה נעולה. עוד מסר כי את קופסת התכשיטים של בתו מצאו בגינה, אך לא נגנב ממנה דבר, כי הקופסה הייתה ריקה עוד קודם לגניבה (כנראה שייחוס גניבת תכשיטים בכתב האישום הינו מוטעה, כיוון שגם המדובב לא מדבר על גניבת תכשיטים).       

8.        ניתן לסכם ולומר כי באירוע הגניבה עצמו לא היה כל שימוש באלימות, ולא היה כל מגע בין הגנבים לבני הבית או בני הישוב, גם לרכוש לא נגרם נזק. נוסף על כך עברם של שני המשיבים נקי, ומיוחס להם אירוע אחד בלבד של התפרצות וגניבה. במכלול נסיבות זה סברתי כי מידת המסוכנות מן המשיבים הינה מצומצמת, ואינה מחייבת מעצר עד תום ההליכים.         
באשר להפרת הוראה בדבר סגירת שטח, אכן עבירה זו מצדיקה בנסיבות מסוימות מעצר עד תום ההליכים, כאשר היא מצטרפת לעבירות אחרות. בכל אופן העונש לעבירה זו לגבי מי שלא הורשע בעבר הוא לכל היותר מאסר קצר, והמשיבים כבר נמצאים במעצר יותר מחודש.  מעצרם כעת יגרום לכך שיסיימו לרצות את העונש לאותה עבירה עוד טרם ניהול משפטם, ועל כן אין תוחלת למעצר בגין עבירה זו במקרה שלפנינו.

9.       עם זאת סברתי כי על מנת להבטיח את התייצבות המשיבים לכל ההליכים המשפטיים - יש צורך להעלות במידת מה את גובה העירבון הכספי שעליהם להפקיד כתנאי לשחרור. בעניין זה הנני מורה כי יוכלו להשתחרר אם כל אחד מהם יפקיד עירבון כספי במזומן בסך 20,000 ש"ח . שאר התנאים שקבע השופט קמא לשחרור יעמדו בתוקפם. אם לא יעמדו המשיבים בתנאי השחרור, יובאו בפני שופט של ערכאה ראשונה לבחינת תנאי השחרור, עד יום 5.8.10.

ניתנה היום, 22.7.10, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: